השאלה על הלאמודע והממשי יחד עם שאלת הגוף והיחס מעלים את הסוגיות סביב שאלת הקבוע הקונסיסטנטיות עליו נשענת האפשרות של הפרקסיס הפסיכואנליטי.
פרק IX  בסמינר Le sinthome  נושא את השם De l’Inconscient au Réel,  ז׳.א. מילר הוא שהעניק לפרק זה את שמו והוא מקדיש את השיעורים בקורס שלו לקריאת פרק זה. נלך בעקבותיו ונקרא את קריאתו בפרק זה של לאקאן לה הוא העניק את הכותרת:

« De l’inconscient au réel : une interprétation » 

בהישען על פרק זה של הסמינר של לאקאן כמו גם על זה שקדם לו נמשיך לעסוק השנה בזיקה המורכבת של הפסיכואנליזה לשאלת הגוף, הלאמודע, והממשי בהוראה של לאקאן במיוחד לאור המסקנה שלו ביחס לגוף הממשי אשר מופיעה בסמינר שבא אחריו. השאלה הינה כיצד ההנחה בדבר הגוף הממשי מהווה שינוי בנקודת המוצא של ראשית ההוראה של לאקאן ביחס לגוף כמה שהינו מן הדמיוני, כמה שעליו נשענת הקונסיסטנטיות המנטלית של ההוויהמדברת אשר ״מעריצה את גופה משום שהיא מאמינה שיש לה אותו כשלאמתו של דבר אין לה אותו״ . 
אלא שגוף זה הינו גם מה שמעניק קונסיסטנטיות לפסיכואנליזה עצמה בהיותו מה שבו נתקלה הפסיכואנליזה ברגע התגלית שלה. 
סמינר מקום ינוע גם השנה על גבי המסלול של היתקלות זו אותה מכנה לאקאן ״הזדווגות״ של השפה והגוף. בראשית הייתה ההיסטרית אשר עם הגוף כאתר הקונברסיה של המסמן הובילה לתגלית של הלאמודע של פרויד. ה- Das Unheimlich  של פרויד שנשען על רגע ההשתקפות במראה משמש את לאקאן כדי לסמן חתך יסודי של ההוויהמדברת וגופה כאחרוּת רדיקאלית של גוף שההוויה ״נתבעת״ לכונן עמו יחס גם כאשר היא ללא גוף. הקליניקה של המתבגר של ימינו חושפת את הטלטלה הזאת ביחס אל הגוף ביתר שאת עם הרדיקליזציה של האין-יחס מיני של לאקאן כמה שמנסח בצורה חדה ממשי שהינו מחוץ לכל יחס גם בהתייחס לגוף. כפי שפרויד דיבר על עבודת החלום ועל עבודת האבל או על ה-Wirklichkeit  כך גם נוכל לדבר גם על עבודת הגוף.

הסמינר מיועד לכל המתעניינים מכל תחומי הדעת בפסיכואנליזה ובהוראתו של ז׳. לאקאן ותלמידיו. 
הסמינר יתקיים במסגרת של 10 מפגשים, בימי שישי בשעות 09:30-11:00 בתאריכים הבאים:

תכנית הלימוד תתמקד בקליניקה של המתבגר על פני שלושה נתיבים של המשגה: 
הנתיב האחד הוא המיקום של הקליניקה הפסיכואנליטית של המתבגר כתנועה של הלוך ושוב בין שתי כליניכות: 
כליניקה שנקודת המוצא שלה הינה האחר לבין זו שנקודת המוצא שלה הינו מן האחד; האחת נשענת על מה שהינו מן הסמלי, החוק, המבנה, החברתי, המוסדי, המסמן, במגמה של להשיב לממשי באמצעות המובן שהוא מן הסמלי והדמיוני, בעוד האחרת נסמכת על האקסיומטיקה של ההתענגות, של האחד, בחיפוש אחר השיום שנשען על מה שהינו מן הסמלי והממשי. האחת היא קליניקה סמנטית-דיאלקטית, דיאלקטיקה של הסובייקט והאחר, והשנייה מחפשת אחר התו הא-דיאלקטי של ההתענגות האוטיסטית והגוף הממשי. 
זוהי על כן קליניקה שנתקלת בצורה העזה ביותר בהיתקלות בין החברתי לבין מה שהינו מן הא-חברתי. היתקלות שבליבה מונחת שאלת היחס בין הבעלות על הגוף המתענג לבין החזקה בו כמה שקובע את גורלות האהבה, האיווי, ההתענגות, והחרדה, במסגרתם מתמִקמות הפונקציות של נשירה, מסירה, יחס, מפגש.