בהישען על פרק זה של הסמינר של לאקאן כמו גם על זה שקדם לו נמשיך לעסוק השנה בזיקה המורכבת של הפסיכואנליזה לשאלת הגוף, הלאמודע, והממשי בהוראה של לאקאן במיוחד לאור המסקנה שלו ביחס לגוף הממשי אשר מופיעה בסמינר שבא אחריו. השאלה הינה כיצד ההנחה בדבר הגוף הממשי מהווה שינוי בנקודת המוצא של ראשית ההוראה של לאקאן ביחס לגוף כמה שהינו מן הדמיוני, כמה שעליו נשענת הקונסיסטנטיות המנטלית של ההוויהמדברת אשר ״מעריצה את גופה משום שהיא מאמינה שיש לה אותו כשלאמתו של דבר אין לה אותו״ . 
אלא שגוף זה הינו גם מה שמעניק קונסיסטנטיות לפסיכואנליזה עצמה בהיותו מה שבו נתקלה הפסיכואנליזה ברגע התגלית שלה. 
סמינר מקום ינוע גם השנה על גבי המסלול של היתקלות זו אותה מכנה לאקאן ״הזדווגות״ של השפה והגוף. בראשית הייתה ההיסטרית אשר עם הגוף כאתר הקונברסיה של המסמן הובילה לתגלית של הלאמודע של פרויד. ה- Das Unheimlich  של פרויד שנשען על רגע ההשתקפות במראה משמש את לאקאן כדי לסמן חתך יסודי של ההוויהמדברת וגופה כאחרוּת רדיקאלית של גוף שההוויה ״נתבעת״ לכונן עמו יחס גם כאשר היא ללא גוף. הכליניכא של המתבגר של ימינו חושפת את הטלטלה הזאת ביחס אל הגוף ביתר שאת עם הרדיקליזציה של האין-יחס מיני של לאקאן כמה שמנסח בצורה חדה ממשי שהינו מחוץ לכל יחס גם בהתייחס לגוף. כפי שפרויד דיבר על עבודת החלום ועל עבודת האבל או על ה-Wirklichkeit  כך גם נוכל לדבר גם על עבודת הגוף.