תמונה לכליניקא של המתבגר.jpg

תכנית הלימוד של הקליניקה הפסיכאנליטית של המתבגר לשנת תשפ״ב 2022-2021

תכנית הלימוד תתמקד בקליניקה של המתבגר על פני שלושה נתיבים של המשגה: 
הנתיב האחד הוא המיקום של הקליניקה הפסיכואנליטית של המתבגר כתנועה של הלוך ושוב בין שתי קליניקות: 
קליניקה שנקודת המוצא שלה הינה האחר לבין זו שנקודת המוצא שלה הינו מן האחד; האחת נשענת על מה שהינו מן הסמלי, החוק, המבנה, החברתי, המוסדי, המסמן, במגמה של להשיב לממשי באמצעות המובן שהוא מן הסמלי והדמיוני, בעוד האחרת נסמכת על האקסיומטיקה של ההתענגות, של האחד, בחיפוש אחר השיום שנשען על מה שהינו מן הסמלי והממשי. האחת היא קליניקה סמנטית-דיאלקטית, דיאלקטיקה של הסובייקט והאחר, והשנייה מחפשת אחר התו הא-דיאלקטי של ההתענגות האוטיסטית והגוף הממשי. 
זוהי על כן קליניקה שנתקלת בצורה העזה ביותר בהיתקלות בין החברתי לבין מה שהינו מן הא-חברתי. היתקלות שבליבה מונחת שאלת היחס בין הבעלות על הגוף המתענג לבין החזקה בו כמה שקובע את גורלות האהבה, האיווי, ההתענגות, והחרדה, במסגרתם מתמִקמות הפונקציות של נשירה, מסירה, יחס, מפגש.

הנתיב השני הוא הנשירה כמונח מרכזי ביחס לקליניקה הזו. במהלך ההמשגה שמונח זה עובר הוא נע מהיותו מושאל מן הביורוקרטיה החינוכית-שלטונית כתופעה שלילית שמתוארת במונחי הפנומנולוגיה הביורוקרטית, הכפופים ללהט למדוד ולמיין, כאשר הממשי שמעורב בהתרחשות הביורוקרטית הינו המספר.

הנשירה כתופעה ביורוקרטית עוברת טרנספורמציה ראשונה למושג אשר מציין אופרציה נפשית הכרחית שהפונקציה שלה העיקרית היא דווקא מניעתה של נשירה קטלנית. טרנספורמציה הזו הופכת את המונח למושג שמחייב קריאה אחרת מעבר לסימון ההתנהגותי. נקודת המוצא הינה שכולנו נושרים, נושרים בני נושרים, וההבדל הינו בין נשירה מוצלחת לנשירה שכשלה, למשל זו אשר בקצה שלה ישנה היעלמות או מוות.

המתימה של נשירה תהיה כזו שתצליח לנסח עבור כל אחד את התנאי הייחודי שלו של אי-היות במקום כמה שמאפשר לו את ההיות שלו.

משכך הדבר, מתרחשת טרנספורמציה נוספת ביחס למושג זה שמעבירה אותו מהיותו אופרציה של התמקמות דיסקרטית, הכרעה שיש לה את הרגע הקובע שלה, אל מה שנוכל לראות כהתרחשות פרמננטית שלמעשה לוכדת את הנשירה כהתרחשות בלתי נמנעת הקשורה ביחס של ההוויהמדברת אל עצמה, התרחשות מתמדת של אבדן של מה שכבר נרשם. קרי, אין מדובר עוד רק במה שקורה לסובייקט בהתמקמות שלו במרחב הסמלי, החברתי, בשדה של האחר למיניהו, או כפי שיאמר זאת פרויד: בעבודה ובאהבה, כי אם גם במה שקורה לו ביחס לעצמו, לגופו, למחשבותיו, לזיכרונותיו, לכל רגע ורגע של הווייתו שמהם הוא לא חדל מלנשור.  

אחרי שלושת הפיתולים הללו ביחס לנשירה ישנו הפיתול הרביעי: אין נשירה!

המסמן נשירה אינו אלא מה שהשכילה המערכת הביורוקרטית ״בבלי דעת״ לכלול בתוך הפעולה שלה את עובדת מה שהינו האין יחס מיני של החברתי. כפי שהיחס המיני הינו מה שאיננו כתוב מראש עבור אף אחד כך גם הנשירה הינה מה שאיננו כתוב מראש עבור אף אחד.

אצל ההוויה המדברת באותו אופן בו אין יחס מיני כך גם אין נשירה (כאשר למעשה זה היינו הך) אין נשירה במובן הזה שמוטל על כל סובייקט להמציא את הנשירה שלו. לכן נוכל את הרשימה של מיני הנשירות להתחיל ממש עם לאקאן וה- Fort-Da של פרויד. כאשר בסופו של דבר לאקאן ממקם את ההתרחשות הזו כהתרחשות של נשירה ביחסים של הילד עם גופו שננטש במידה רבה על ידי הביולוגיה והופקר לזרועות המסמן.

הנתיב השלישי עניינו הגוף של המתבגר. השאלה היא מה מוסיף המתבגר לפסיכואנליזה ביחס לשאלה של הגוף. אנו יודעים שהקליניקה הפסיכואנליטית לא הומצאה אלא החל מחוסר-האונים של הקליניקה הרפואית לנוכח הסומטיזציה של ההיסטרית. נקודת המוצא תהא התולדה של המפגש אותו מכנה לאקאן ההזדווגות של השפה והגוף, מפגש שהתולדה שלו הינה יחס אותו אנו מכנים הנפשי. הווה אומר שתחת הדואליזם המוכר של נפש-גוף אנו נניח את הדואליזם גוף-שפה שהתוצר שלו הינו הנפשי.

התכנית תורכב משיעורים תיאורטיים ומהצגות מקרים. ותכלול 15 מפגשים שיתקיימו בתאריכים שלהלן בימי רביעי בשעות 16:30-18:00.

התכנית מיועדת למטפלים בבני נוער במקצועות השונים המעוניינים באוריינטציה הפסיכואנליטית.

מרכזי התכנית: ורה אלעד, יהונתן דהן, רשף כ״ץ, אורטל דהן, ליטל וסרמן, גבריאל דהאן.

תאריכים:

שנת 2021: 10/11, 17/11, 24/11, 1/12, 8/12, 15/12, 22/12, 29/12,

שנת 2022: 5/1, 12/1, 19/1, 26/1, 2/2, 9/2, 16/2, 23/2.

המבקשים להירשם לתכנית יפנו לאחראית על ההרשמה לתכניות, אפרת קפלן, טל. 051-2478859 לקביעת פגישת היכרות מקדימה כתנאי להשתתפות; 

 

רכז תכנית הלימודים לאחר הקבלה: תום מרגלית 054-5345597