תכנית הלימוד תתמקד בקליניקה של המתבגר על פני שלושה נתיבים של המשגה: 
הנתיב האחד הוא המיקום של הקליניקה הפסיכואנליטית של המתבגר כתנועה של הלוך ושוב בין שתי קליניקות: 
קליניקה שנקודת המוצא שלה הינה האחר לבין זו שנקודת המוצא שלה הינו מן האחד; האחת נשענת על מה שהינו מן הסמלי, החוק, המבנה, החברתי, המוסדי, המסמן, במגמה של להשיב לממשי באמצעות המובן שהוא מן הסמלי והדמיוני, בעוד האחרת נסמכת על האקסיומטיקה של ההתענגות, של האחד, בחיפוש אחר השיום שנשען על מה שהינו מן הסמלי והממשי. האחת היא קליניקה סמנטית-דיאלקטית, דיאלקטיקה של הסובייקט והאחר, והשנייה מחפשת אחר התו הא-דיאלקטי של ההתענגות האוטיסטית והגוף הממשי. 
זוהי על כן קליניקה שנתקלת בצורה העזה ביותר בהיתקלות בין החברתי לבין מה שהינו מן הא-חברתי. היתקלות שבליבה מונחת שאלת היחס בין הבעלות על הגוף המתענג לבין החזקה בו כמה שקובע את גורלות האהבה, האיווי, ההתענגות, והחרדה, במסגרתם מתמִקמות הפונקציות של נשירה, מסירה, יחס, מפגש.