תפס"ן

תפס"ן היא תחנה לבני הנוער אשר בחיפושיהם אחר חיים עם תשוקה, מוצאים עצמם נושרים מן המוסדות שהועידה להם חברת המבוגרים: בתי הספר, פנימיות, תנועות נוער, צבא...

​

הנשירה מתרחשת בנפש או בגוף; בלימוד או בעשייה; מבית ההורים, מבית הספר, מחברת המבוגרים או מחברת העמיתים, והיא יכולה להגיע עד כדי אובדן החיים. המורים וההורים הינם הראשונים לשאת בנטל האשמה והמועקה של זה שנושר, כעדות לכישלון המשותף למבוגר ולנער/ה. 

​

התחנה הפסיכואנליטית קמה עבור הנער, ההורים, ובית הספר. עבור הנער שנושר ולא רואה לאן, עבור ההורים שלא יודעים ממה הוא נושר ועבור בית הספר שלא פנוי "לצאת מאיזה מקום ולתפוס אותו". לכל נער דרכו הייחודית לנשור ולכן נדרש ידע מיוחד לגלות אותה. ידע שעליו התחנה קמה. 

​

בשדה הנוער יש דבר מה שכבר לא עובד עם השיח הקיים ויש לחתור לאפשרות שייווצר יום אחד שיח שיקרא 'הכאב של הנוער' אותו נושאים המבוגרים והנוער גם יחד.

​