"בן המלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק, וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאותו מזה, והמלך היה בצער גדול מזה. עד שבא חכם אחד ואמר אני מקבל על עצמי לרפאותו, והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך מי אתה ומה עושה פה. והשיב לו ומה אתה עושה פה.

אמר לו אני הינדיק, אמר לו אני גם כן הינדיק, וישבו שניהם יחד כך איזה זמן עד שנעשו רגילים זה עם זה. ואז רמז החכם והשליכו להם כתונת. ואמר החכם האינדיק להבן מלך אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת, יכולים להיות לבוש כתונת ואף על פי כן יהא הינדיק, ולבשו שניהם הכותונת. ואחר איזה זמן רמז והשליכו להם מכנסיים. ואמר לו גם כן כנ"ל אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק וכו' עד שלבשו המכנסים וכן עם שאר הבגדים. ואחר כך רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים אוז מען שוין קיין הינדיק ניט. מען קען עסין און אויך זיין הינדיק ואכלו. ואחר כך אמר לו אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן, יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכך התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי. והנמשל מובן למבינים (אף הם יכולים לומר שהאדם רוצה להתקרב לעבודת השם הלא הוא הינדיק הוא מלובש בחומריות וכו'. ובדרך זה יכולים מעט-מעט לקרב א"ע לעבוה"ש עד שנכנסים לגמרי. וכן בהתקרבות אנשים על דרך זה. וד"ל "

​

"בן המלך נפל לשיגעון שהוא עוף הנקרא הינדיק, וצריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק, וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאותו מזה, והמלך היה בצער גדול מזה. עד שבא חכם אחד ואמר אני מקבל על עצמי לרפאותו, והפשיט גם כן את עצמו ערום וישב תחת השולחן אצל בן המלך הנ"ל וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך מי אתה ומה עושה פה. והשיב לו ומה אתה עושה פה. אמר לו אני הינדיק, אמר לו אני גם כן הינדיק, וישבו שניהם יחד כך איזה זמן עד שנעשו רגילים זה עם זה. ואז רמז החכם והשליכו

​

​